ביהמ"ש החליט לחלק את תמורת דירת המגורים בהתאם למקורות ההשקעה של הצדדים

פסק דין תקדימי ניתן לאחרונה במסגרת תביעה שהוגשה על ידי משרד עו"ד רייכמן לבית המשפט למשפחה, לחלוקת רכוש בין בני זוג שהתגרשו לאחר 15 שנות נישואין ולהם שתי בנות. במועד נישואיהם החליטו בני הזוג בהסכם ממון שעל אף שדירתם נרשמה במשותף ובחלקים שווים, חלוקתה במקרה של גירושין לא תהינה שוויונית ותקנה 75% לטובת האישה ו25% לטובתו של הבעל וזאת בהתאם להשקעותיהם בדירה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים באשר לתביעה הרכושית הייתה סביב חלוקת דירתם השנייה והנוכחית של בני הזוג, אליה החליטו לעבור לאחר שנים של נישואין, אשר רשומה בחלקים שווים על שם שני בני הזוג ובבעלותם המשותפת.

בעוד שבהתייחס לדירתם הראשונה נקבעה במפורש בהסכם הממון חלוקה שאינה שוויונית, באשר לדירתם השנייה לא הייתה הוראה מפורשת בהסכם על אף שסכום משמעותי מקנייתה היה ממכירת הדירה הראשונה.

לטענתנו, היחס שנקבע לצורך חלוקת הדירה הראשונה צריך לחול גם על פרותיה ועל הדירה השנייה שכן היא נקנתה בהסתמך על מכירת הדירה הראשונה. מנגד טען האיש, כי דינה של דירת המגורים השנייה שונה מדינה של דירת המגורים הראשונה שכן היא רשומה על שמם של שני הצדדים בחלקים שווים ולא נעשתה לאורך השנים פעולה משפטית לשינוי רישום זה. עוד טען, שרישום המקרקעין בחלקים שווים על שמם של בני הזוג הוא הקובע ולא הקביעה בהסכם הממון.

בפסק דין תקדימי, קיבל בית המשפט לענייני משפחה בירושלים את תביעת משרידינו ופסק כי חלוקת תמורת הדירה תהיה לפי היקף ההשקעות של כל אחד מהצדדים בה. על פי חלוקה זו, זכתה האישה ל-66 אחוזים מן הזכויות בדירת המגורים וזאת למרות הרישום בלשכת המקרקעין הקובע חלוקת שוויונית של 50% לכל צד.

בית המשפט נימק, שלמרות שמדובר בנכס משותף שבאופן רגיל אין לחקור את המקורות לרכישתו, כאשר ישנו הסכם ממון הוראותיו הן אלו שקובעות. בית המשפט, תוך קבלת טענות המשרד, נתן משקל רב לכוונת הצדדים המקורית ולא קיבל את טענתו של האיש לפיה העובדה שלא נערך שינוי ברישום במשך השנים מעידה על שיתוף בנכס. ביהמ"ש קבע כי לאור העובדה שרישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין התבצע עוד לפני סיום התשלום לא ניתן היה לדעת את מקורות המימון בעת הרישום והרישום המשותף היווה ברירת מחדל כשלשני הצדדים היה ברור שאינו משקף את כוונתם האמתית.

ביהמ"ש קבע שרכישת דירת המגורים השנייה התאפשרה רק בשל מכירת הדירה הראשונה ובשל הלוואה שניתנה על ידי הוריה של האישה. לפיכך קיבל ביהמ"ש את טענותינו ופסק כי חלוקת התמורה ממכירת הדירה תהיה לפי היקף ההשקעות של כל אחד מהצדדים בה ובניגוד לרישום.

לסיכום, בפסק דין תקדימי, קיבל בית המשפט לענייני משפחה בירושלים את תביעתנו ופסק על חלוקת התמורה ממכירת הדירה לפי שקלול המקורות מהם נרכשה ובניגוד לרישום בלשכת רישום המקרקעין.