בתביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה תבעה אם לבטל הענקה במתנה של שתי דירות לבתה, וכל זאת מספר שנים לאחר החתימה על הסדרי המתנה, ולאחר שנרשמו הזכויות בדירות על שם הבת בלשכת רישום המקרקעין.
בעיצומו של ההליך המשפטי האם נפטרה ואילו שני בניה – אחיה של הבת הנתבעת, המשיכו בניהול ההליך המשפטי בשמה של האם, בתור יורשיה. עיקר טענות התביעה ביקשו לבטל את הסכמי המתנה עליהם הוחתמה האם על ידי הבת במרמה וזאת מחמת השפעה בלתי הוגנת, עושק, כפיה, הטעיה וטעות.
חוק המקרקעין, מבדיל בין עסקה אשר נגמרה ברישום בלשכת רישום המקרקעין אשר נחשבת כזכות קניינית, לבין עסקה אשר טרם נגמרה ברישום אשר הינה רק התחייבות לעשות עסקה. בעניין של ההענקה של האם לבת, מאחר והזכויות אשר הוענקו לבת נרשמו על שמה של הבת בלשכת רישום המקרקעין, דובר היה במתנה אשר הושלמה (לכאורה) ולא רק בהתחייבות לעסקת מתנה.
על פי הוראותיו של חוק המתנה, כאשר עסקת המתנה הושלמה ברישום בלשכת רישום מקרקעין, נותן המתנה אינו יכול לחזור בו מהמתנה, זאת להבדיל מהתחייבות ליתן מתנה.
אולם, בית המשפט לענייני משפחה התרשם וקבע כי הסכמי המתנה נחתמו תחת עושק והשפעה בלתי הוגנת ודינם בטלות. שכן באותו עניין עריכת הסכמי המתנה לא נבעה מרצונה של האם, אלא מתוך אינטרס של הבת להבטיח כי הדירות יועברו לבעלותה בלבד. האם לא ידעה לקרוא בעברית או להבין טקסטים בעברית, כל שכן מסמכים משפטיים כגון הסכמי מתנה, ועל כן במקרה זה סבר בית המשפט לאחר שמיעת הראיות כי האם נווטה על ידי הבת לחתימה על המסמכים, ללא יכולת להתנגד ואף ללא ידיעה ברורה על מה היא חותמת.
מעדויות הצדדים בבית המשפט עלה כי הבת הפעילה על אמה לחץ של ממש בעת החתימה על הסכמי המתנה. לנוכח מסקנה זו אליה הגיע בית המשפט, נקבע כי הסכם המתנה מבוטל על אף שהדירות נרשמו על שם הבת בלשכת רישום המקרקעין, זאת מאחר ומדובר בעסקה שנעשתה תחת עושק והשפעה בלתי הוגנת אשר בהתאם להוראות חוק החוזים, דינן בטלותו של הסכם המתנה.
