אם פרודה החליטה לשנות את מקום מגוריה ומקום מגורי ילדיה ללא הסכמת בן זוגה, בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע: אין הורה אחד רשאי לקבל החלטות על דעת עצמו בניגוד לעמדת ההורה השני ללא היתר בית משפט.
בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבעה השופטת אילת גולן-תבורי כי בעניין מקום מגוריהם וחינוכם של קטינים, אין הורה אחד רשאי לקבל החלטות על דעת עצמו באופן חד צדדי ובניגוד מוחלט לעמדת ההורה השני אלא בהיתר בית משפט.
פסק הדין עסק באב שחתם על מסמך המתיר את מעבר מקום מגוריהם של ילדיו לעיר המרוחקת מרחק רב ממקום מגוריו במסגרת הסכם עם בת זוגתו לפיו יחזרו לחיות ביחד. הניסיון לשלום בית לא עלה יפה, ובפועל האם עברה עם הילדים תוך ניתוק הקשר של ילדיו עמו.
השופטת גולן-תבורי התרשמה כי האב היה מוכן לחתום על כל דבר מתוך רצון לשקם את הקשר עם אשתו וההסכמה הראשונית שנתן שימשה לצעד חד צדדי מצד האם בעל משמעות חמורה.
על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. עניין זה כולל בחובו את הזכות והחובה גם לדאוג לקטינים וגם לקבוע את מקום מגוריהם וחינוכם. החוק מתייחס לשני ההורים ולא רק לאחד מהם.
כאשר ההורים מצויים במחלוקת ואינם מצליחים להגיע להסכמות ביניהם באשר למקום מגורי הקטינים- ההחלטה תהיה בידי בית המשפט והורה אחד אינו רשאי לקבל החלטות חד צדדיות ללא אישור בית המשפט לגופו של העניין.
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה רואה בשינוי מקום מגורי הילדים כעניין שאינו דבר של מה בכך. ילדים אינם חפץ מיטלטל אותו נושאים ממקום למקום ויש לשמור על היציבות בחייהם. בית המשפט אינו יכול לתת יד לעשיית דין עצמי על ידי אחד ההורים.
במקרה הנידון, הקטינים טרם התמקמו במקום מגוריהם החדש באופן המונע את החזרתם לביתם ולפיכך מקבל בית המשפט את בקשתו של האב לצו מניעה ומורה על ביטול מעבר מגורי הקטינים.
(פסק הדין ניתן בתאריך 26.7.2015 בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה)
