הגדרת בני זוג כידועים בציבור במשפט הישראלי הוא למעשה כינוי לבני זוג שהיחסים ביניהם מדמים יחסים שמתנהלים באופן דומה ליחסים בין בני זוג נשואים ואולם מבחינה משפטית הם אינם נחשבים נשואים. בהתאם לפסיקה, על מנת להוכיח כי בני זוג הינם ידועים בציבור יש להוכיח שני יסודות מצטברים. האחד, קיום חיי משפחה, והשני, ניהול משק בית משותף.
עת בחינת מהות הקשר בין בני הזוג יש לבחון את ראייתם הסובייקטיבית של הצדדים את הקשר וכוונתם לקשור יחד את חייהם. זאת, תוך בחינת מספר קריטריונים שנקבעו בפסיקה, כגון התנהלות כלכלית משותפת; מיקום מרכז החיים של כל אחד מבני הזוג; משך הזמן בו בני הזוג שהו יחד בדירות, ככל שמדובר בדירות נפרדות; אינטנסיביות הקשר; אינטימיות ועוד.
במהלך השנים האחרונות, פסיקות בית המשפט הכריעו כי יש לבחון את המבחנים האמורים תוך שימת לב לתמורות רבות שחלו בנורמות החברתיות, אשר למעשה מרחיבות את הגדרת המושג ״חיי משפחה״. כך למשל, יש להביא בחשבון כי בני זוג מאותו המין אינם יכולים להינשא בישראל ועל כן העובדה שלא נישאו אין בה כדי להשליך על קביעת מהות הקשר ביניהם. עם זאת, לא בכל מקרה בו בני זוג מאותו המין לא נישאו עקב מניעות משפטית יקבע בית המשפט כי מדובר בידועים בציבור, ומהות היחסים ביניהם תיבחן בהתאם לקריטריונים האמורים.
על אף כל האמור, בית המשפט נוטה לנהוג בזהירות רבה ולא בנקל קובע כי בני זוג הינם ידועים בציבור. זאת, לאור ההשלכות המשמעותיות הנובעות מהכרה בבני זוג כידועים בציבור, הן במישור היחסים ביניהם והן במישור המשפטי.
לאור הקושי לקבוע את כוונתם האמיתית של בני הזוג בהגדרת יחסיהם, הנטל הרובץ על בן זוג שמוכר כידוע בציבור, הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן הזוג, הינו כבד יותר מן הנטל הרובץ על בני זוג נשואים, שמא עולה חשש כי הצדדים לא התכוונו מלכתחילה להחיל על עצמם שיתוף.
לכן, על מנת להימנע מפרשנויות שונות של בתי המשפט בדבר המצב המשפטי של מערכת היחסים, ההמלצה הינה לערוך הסכם מסודר אשר מעגן את מערכת היחסים ומסדיר בצורה ברורה ומפורשת את הזכויות והחובות וכוונות הצדדים באשר לטיב השיתוף הרכושי ביניהם או לחילופין בדבר כוונת הצדדים ליצירת משטר של הפרדה רכושית ביניהם. בכך, ניתן בהחלט למנוע התדיינויות מיותרות בערכאות המשפטיות ולחסוך לצדדים עוגמת נפש רבה וסכסוכים משפחתיים משפטיים מיותרים.
