בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע שאין לחייב אישה בתוצאות להפרת חוזה בו התחייבה לקנות את חלקו של בעלה בדירת המגורים, מהטעם שהחוזה סוכל.
במסגרת הליכי גירושין ואיזון משאבים בין בני זוג, התחייבה האישה לקנות את חלקו של בעלה בדירת המגורים המשותפת. התחייבותה של האישה קיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
האישה התחייבה לקנות את הדירה בהסתמך על דברי משפחתה כי יעזרו לה במימון הרכישה.
לאחר ההתחייבות, שוחחה האישה בשנית עם בני משפחתה שחזרו בהם מהבטחתם והסבירו לה שאין ביכולתם לסייע לה. האישה הודיעה באופן מיידי לבעל ולבית המשפט על כך שלא יכולה לעמוד בהתחייבותה.
הבעל דרש כי האישה תבצע את ההסכם ולחילופין, כי הדירה תימכר בשוק החופשי אך שהוא יקבל בכל מקרה סכום של 90,000 $, הסכום שהאישה התחייבה לשלם לו.
האישה טענה באמצעות עו"ד אירית רייכמן לסיכול החוזה (לפי ס' 18 לחוק החוזים) עקב נסיגת המשפחה מהבטחתם.
בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, קשה היה לאישה לצפות את חזרתה של המשפחה מהבטחתה וכי אין לדרוש מהאישה לנהל הליכים משפטיים נגד משפחתה בנסיבות אלה.
כמו כן, קובע בית המשפט כי ספק אם הבעל נוהג בתום לב בנסיבות העניין, הן מכיוון שידע שהמחיר שהדירה תימכר בו בשוק יהיה נמוך יותר מהסכום אשר דרש והן מכיוון שלמעשה לא נגרם לו כל נזק.
לאור כל הטעמים הנ"ל קיבל בית המשפט את עמדת בא כוחה של האישה, עו"ד רייכמן, כי אירע אירוע של סיכול ומשכך פטר את האישה מהחובה לקיים את ההסכם וכן מכל חיוב שהוא כלפי הבעל.
