האשה והאיש חיו בצוותא למעלה מ-30 שנה של חיי שיתוף. במהלך אותה תקופה עבד האיש מספר שנים לא מבוטל במשרד הממשלתי ועלה בדרגות. האשה תמכה בו לכל אורך השנים, גידלה את ילדיהם המשותפים וויתרה על הקריירה המקצועית שלה לטובת המשפחה.
בני הזוג התגרשו בהתאם להסכם גירושין שנחתם בשנת 1995. בהתאם להסכם הגירושין נקבע כי האשה זכאית לקבל את חלקה היחסי מזכויות הפנסיה של בעלה אשר נצברו עד מועד ההסכם, דהיינו בשנת 1995
האיש פרש בשנת 2005 והאשה פנתה לבית משפט באמצעות עורכת דין אירית רייכמן שיקבע כי היא זכאית לקבל את חלקה בפנסיה של בעלה לשעבר לפי המשכורת האחרונה שלו בטרם פרש לגמלאות.
האיש התנגד ועיקר המחלוקת נסובה לאופן חישוב הזכויות של האשה בפנסיה של בעלה לשעבר.
לטענת האשה יש לחשב את חלקה בפנסיה על בסיס המשכורת האחרונה של הנתבע עובר לפרישה מאחר והמשכורת האחרונה מגלמת למעשה את כל הזכויות שצבר במשך כל שנות נישואיהם.
האיש טען כי הוא כיהן במשרתו האחרונה הבכירה במהלך עשר השנים האחרונות, שהן לגמרי לאחר מועד הפירוד ולכן יש להצמיד זכויות אלה לתוספת היוקר של השכירים או למדד המחירים לצרכן.
כבוד השופט גרינברגר מבית המשפט למשפחה בירושלים, דחה את טענות הנתבע וקבע באופן חד משמעי כי אם נבחן את שיקולי הצדק הרלבנטיים אין חולק כי במהלך הנישואין תורם כל אחד מבני הזוג את חלקו מתוך ציפייה להנות בעתיד מהפירות המשותפים. לאורך השנים ממלאים בני הזוג את תפקידיהם בבית המשותף רוכשים את מעמדם בעבודה ויוצרים את הבסיס לקידום בעתיד. אין ספק כי תרומתו של האחד לקידומו של בן הזוג השני בעבודה הינה הדוקה ובלתי ניתנת להפרדה. כמו כן בית משפט קבע כי במקרה של תקופת נישואין ארוכה אין לנתק את הקשר בין החיים המשותפים לפני הפירוד לקידומו של בן הזוג בעבודה לאחר הפירוד. לא ניתן להפריד בין תקופה מאוחרת זו לבין תקופת החיים המשותפים.
הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. האשה באמצעות באת כוחה עו"ד אירית רייכמן חזרה וטענה כי יש לחשב את חלקה בפנסיה של הבעל לפי המשכורת האחרונה שלו בטרם פרש לגמלאות.
בית המשפט המחוזי בראשות נשיאת בית המשפט המחוזי, השופטת מוסיה ארד, דחה את הערעור של האיש וקבע כי נראית להם פרשנותו של שופט בית משפט למשפחה שהביאה בחשבון את העובדה שתרומת האשה לחיים המשותפים ולכושר השתכרותו של המערער לא פגה עם סיום החיים המשותפים של בני הזוג ויש לה השלכה ישירה גם על קידומו של המערער ובשכרו לאחר הגירושין.
בית המשפט המחוזי אף הסתמך על פסד שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בנושא זכאות האשה לנכסי קריירה של בעלה וקבע כי למעשה משכורותו האחרונה של הבעל מהווה את נכסי הקרירה שלו אשר האשה זכאית להם מכח היותה נשואה לו יותר מ-30 שנה
