בתאריך 31.5.07 ניתן בבית משפט לענייני משפחה פסק דין הצהרתי, אשר קבע כי המשיבה שיוצגה ע"י עו"ד אירית רייכמן, הייתה ידועתו בציבור של המנוח ועל כן הינה זכאית למחצית מכלל רכושו שהשאיר במותו. המועד האחרון להגשת ערעור בזכות היה 6.9.07. בתאריך 7.10.07 הגישו המערערות לבית משפט המחוזי, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, מהנימוק לפיו בין הצדדים נוהל משא ומתן לפשרה ואף הוחלפו טיוטות הסכם, וכי המשיבה, לאחר שחלף המועד להגשת ערעור, חזרה בה מהסכם הפשרה בחוסר תום לב. המשיבה התנגדה להארכת המועד וטענה בין היתר, כי ניהול משא ומתן אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, וכי סיכויי הערעור קלושים לאור העובדה כי תוצאת פסק הדין הוגנת ומיטיבה עם שתי הנשים. החלטת הרשם אשר ניתנה עוד באותו היום, קבעה כי לא ניתן טעם לאי הגשת הבקשה בטרם חלוף המועד להגשת ערעור. זאת ועוד העובדה כי המשא ומתן בין הצדדים לא הבשיל לידי הסכם, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד עפ"י תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המערערות הלינו על החלטת הרשם והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. שופט המחוזי פרקש קבע כי המערערות היו צריכות להגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלף המועד להגשת הערעור או לכל הפחות מיד עם קבלת תשובת המשיבה לעניין הסכם הפשרה משלא עשו כן, אין להן אלא להלין על עצמן, אשר על כן קבע כי החלטת הרשם מקובלת עליו, ואין הוא מוצא לנכון להתערב בה.
