משמעות המושג "מעשה כיעור" על פי הרב גריידי הינה מעשים ונסיבות לא צנועים, המבססים את החשש כי האישה זנתה תחת בעלה (קיימה יחסי מין עם גבר זר), אף כי אין ראיות פוזיטיביות למעשים המהווים את העבירה של "זנתה תחתיו".
ביצועו של "מעשה כיעור" ייתכן כאשר היו עדים לכך שהאישה התנשקה ו/או התגפפה ו/או התרועעה עם גבר זר שאינו בעלה, כאשר נראתה האישה יוצאת יחד עם גבר זר ממקום חשוך ואפל ו/או שנכנסו זה אחר זו למקום פרטי והגיפו מאחוריהם את הדלתות.
לפי שיטת הרמב"ם כאשר ברור שהיה מעשה כיעור כגון שהיו עדים על מעשה זה, יוצאת האישה ממוסד הנישואים בלא כתובתה והיא אף אינה זכאית לקבלת התראה טרם תפסיד את כתובתה.
במקרה שנדון לאחרונה בבית הדין הרבני, פסקו דייני בית הדין כי האישה אינה זכאית לכתובה, לאחר שזו נתפסה ע"י בעלה כאשר היא מתגפפת ומתנשקת עם גבר זר במקום מבודד. עו"ד אירית רייכמן אשר ייצגה את הבעל טענה כי העובדה שהאישה התנשקה והתגפפה עם גבר זר במקום מבודד מהווה "מעשה כיעור" אשר תוצאתו הינה הפסד כתובתה של האישה, בית הדין הרבני קיבל את עמדתה של עו"ד אירית רייכמן ופסק כי האישה אינה זכאית לכתובתה וקבע כי התנהגותה של האישה אכן מהווה "מעשה כיעור".
לסיכום, ההלכה הדתית מפי דייני בית הדין קובעת כיום באופן חד משמעי כי אישה מפסידה את כתובתה גם במצב בו אין בידי הבעל ראיות חותכות ו/או חד משמעויות לעצם קיומם של יחסי מין מחוץ לנישואים עם גבר זר, ודי בביצועו של "מעשה כיעור" על מנת לענות על דרישות ההלכה לעניין הפסד כתובה.
