בתאריך 6.3.2011 קיבל כבוד השופט גרינברגר את בקשתה של עו"ד אירית רייכמן ודחה על הסף שלוש תביעות שהגישה האשה נגד בעלה בבית בירושלים בנושא מזונות, רכוש ומשמורת. תמ"ש ירושלים 48183-03-10
הבעל טען באמצעות ב"כ עו"ד אירית רייכמן בפני כבוד השופט גרינבגר , שופט בית משפט למשפחה (כיום שופט בית משפט המחוזי בירושלים ) כי בית משפט למשפחה חסר סמכות לדון בתביעות האישה כיון שהבעל הגיש כנגד האשה בשנת 2007 תביעה לגירושין ולחילופין לשלום בית בפני בית הדין הרבני בירושלים.
האישה טענה מנגד כי תביעתו של הבעל אינה עונה על כל דרישות החוק והפסיקה המקנות לבית הדין הרבני את הסמכות הבלעדית לדון בה.
בית משפט לענייני משפחה בירושלים פסק כי מעיון במסמכים עולה ברורות כי גם בעת הגשת תביעת הגירושין לבית הדין הרבני ע"י הבעל, וגם לאורך כל ניהול ההליך בבית הדין הרבני, כוונתו של הבעל הייתה ונשארה להביא לגירושין של הצדדים, ובפרט לאחר שכל ניסיונותיהם של יועצי הנישואין למיניהם להביא לשיקום היחסים שבין הצדדים העלו חרס.
עוד קבע בית המשפט כי כוונת הבעל להעלות במסגרת תביעת הגירושין את נושא מזונות האישה בפני בית הדין הייתה אמיתית ורצינית , גם כשכוונתו של הבעל בהעלותו את נושא מזונות האישה הייתה על מנת שיוחלט כי יש לפטור את הבעל מכל חיוב במזונות אישה. שכן כנות כוונות הבעל נמדדת על בסיס כוונתו כי בית הדין ידון בנושא לגופו, בין לשבט ובין לחסד.
זאת ועוד נקבע כי תביעת הרכוש שהגיש הבעל במסגרת תביעת הגירושין לבית הדין הינה כנה, שכן הבעל פירט את מלוא הרכוש הרלוונטי תוך שהוא מציג את עמדתו באשר לחלוקה הראויה לפי דעתו.
גם בנושא תביעת המשמורת שהגיש הבעל במסגרת תביעת הגירושין לבית הדין קבע בימ"ש כי הלכה היא כי עניין המשמורת כרוך בתביעת הגירושין, ומשום כך האישה אינה יכולה לעורר בפני בימ"ש למשפחה את שאלת כנות כריכת נושא המשמורת לתביעת הגירושין שהגיש הבעל.
לאור זאת קבע בית המשפט לענייני משפחה כי כוונותיו של הבעל היו כנות לתבוע גירושין כתביעה העומדת בפני עצמה, ולא במטרה לחסום את האישה בפני הגשת תביעה בבימ"ש לענייני משפחה, ומשום כך פסק כי יש לדחות על הסף את תביעות האישה למזונות, רכוש ומשמורת.
