בית הדין הרבני הגדול קיבל ערעור של אישה וקבע כי בקשתו של בעלה לסגירת תיק הגירושין ביניהם, אינה כנה, מכיוון שהוא עדיין מעוניין בגירושין. בית הדין הרבני קבע כי כל בקשתו של הבעל היא לסגור את תיק הגירושין כדי להעביר את הדיונים בנושא הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה.
במקרה דנן הגיש הבעל תביעת גירושין כרוכה נגד האישה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים בחודש אפריל 2012, ואילו האישה הגישה תביעה לשלום בית ומדור ספציפי. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים רבים בבית הדין הרבני האזורי והוגשו בקשות שונות על ידי כל אחד מהצדדים בענייניי רכוש ומשמורת, כאשר עניין מזונות הקטינים נדון בבית משפט לענייני משפחה בירושלים במסגרת תביעה שהגישה האישה למזונות הקטינים.
הבעל אשר לא היה שבע רצון מהתקדמות ההליכים בבית הדין הרבני, וכמו כן מההחלטות שנתן בית הדין הרבני בהליכים השונים, פנה בחודש ינואר 2013 והגיש תביעות רכוש ומשמורת גם לבית המשפט לענייני משפחה. מספר ימים לאחר שהגיש הבעל את תביעותיו לבית המשפט לענייני משפחה, הופיע הבעל עם ב"כ לדיון בפני בית הדין הרבני האזורי והודיע כי הוא מבקש לסגור את תיק הגירושין, ללא כל נימוק או הסבר ומבלי שהוא מוכן לחזור לחיות עם האישה בשלום בית.
בית הדין הרבני האזורי קיבל את בקשת הבעל והורה על סגירת תיק הגירושין של הבעל בתוך 30 יום. על החלטה זו הגישה האישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול באמצעות ב"כ, עו"ד אירית רייכמן. בית הדין הרבני הגדול קבע בפסק דינו כי יש לקבל את ערעור האישה וכי ההחלטה על סגירת תיק הגירושין של הבעל תבוטל.
