בימנו, זוגות צעירים רבים נתמכים על ידי הוריהם מבחינה כלכלית. יוקר המחייה ומחירי הדירות שרק הולכים ונוסקים מעמידים זוגות רבים ללא יכולת לרכוש לעצמם קורת גג. הורים רבים מסייעים לילדיהם ברכישת דיור כעניין שבשגרה והתופעה הופכת בשנים האחרונות לשכיחה עד מאוד.
תופעה נפוצה זו, מעלה שאלות לגבי דינן של המתנות ודינה של התמיכה הכלכלית במקרי גירושין. האם הורים שהעניקו לבני הזוג הצעיר דירת מגורים לטובת חייהם המשותפים ומתוך תקווה שיגדלו בה את נכדיהם יכולים לדרוש החזר במקרים בהם הנישואין עלו על שירטון?
בספטמבר האחרון, הובא בפני בית המשפט לענייני משפחה בטבריה מקרה שעסק בסוגיה. פסק הדין עסק באב שהעביר לבנו ובת זוגתו שהיו שקועים במצוקה כלכלית קרקע שהייתה בבעלותו ואף השקיע כספים בסכום של כ-760,000 ₪ לבניית ביתם. כדי לממן את העזרה לזוג הצעיר לקח האב הלוואות המחייבות אותו בהחזרים ל-21 שנה.
לאחר פחות משנתיים נקלעו יחסי בני הזוג למשבר וכעת הם עומדים בפני פירוק שיתוף. האב דרש בפסק הדין כי במסגרת פירוק השיתוף וכחלק מאיזון המשאבים בין הנתבעים, יוחזרו לו הכספים שהשקיע בבנייה על מנת שיוכל לפרוע את הלוואותיו.
בניגוד לבנו של האב שתמך בהחזר הכספים, בת זוגתו התנגדה להשבת המתנה נחרצות. לטענתה, בעלה שבגד בה, עזבה לטובת אישה אחרת, היה אלים כלפיה ועשה שימוש בסמים, הותיר אותה לבדה לגדל את הילדים מבלי לשלם לה מזונות. כמו כן טענה האישה כי הזוג עדיין שקוע במשכנתא המשולמת על ידה בדוחק עבור דירת מגוריהם הראשונה אותה עזבו לאחר שכנועים רבים מצד אבי בעלה.
האב שידע כי אין בידי הזוג יכולת כלכלית, הבטיח שלא ידרוש את הכספים בחזרה ועל פי הבטחה זו, שבלעדיה לא הייתה משנה את מקום מגוריה, שינתה את מצבה לרעה עד כי כעת השבת הכספים משמעותה הותרת שלושת ילדיהם של הזוג ללא קורת גג.
בית המשפט לענייני משפחה התייחס בפסיקתו לחוק המתנה ולפסיקה הקיימת בנושא לפיה כאשר מדובר ביחסי משפחה ובפרט שמדובר בדרגת קרבה ראשונה כגון הורים וילדים, קיימת חזקה כי ההעברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה. בית המשפט אף התרשם כי אכן במקרה הנידון הייתה כוונה להעניק מתנה ללא תמורה והתובע הצהיר על כך בהזדמנויות שונות.
לפי חוק המתנה, מתנה יכולה שתהיה "מתנה על תנאי" ומתוך כך לחייב את המקבל לעשות או להימנע ממעשה בדבר המתנה אך בית המשפט לא התרשם שמדובר במתנה על תנאי במקרה הנידון. העובדה כי התובע קיווה ורצה כי הבית אשר השקיע בבנייתו ישמש את בני הזוג לחיים משותפים לשנים ארוכות, אין בה כדי להפוך את המתנה למתנה על תנאי.
מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה שהעניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הניתנת לזיהוי, התובע לא הסדיר בדרך כלשהי תנאי בנוגע לסכומים שהעביר או להלוואות שלקח על אף שהיו לו הזדמנויות שונות לעשות זאת. בית המשפט אף שלל את ביטול חוזה המתנה בטענה של "טעות"- הטעות צריכה שתהיה ביחס למצב העניינים שהיה קיים בעת עריכת החוזה ולא נכללת בכך אמונה לגבי העתיד או "תקווה שנתבדתה". לפיכך בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה.
מסקנות מפסק הדין: על הסיטואציה המוכרת לכולנו בה נתמכים זוגות צעירים על ידי הוריהם חל "חוק המתנה" ולפיכך שמדובר בסוגיה משפטית לכל דבר ועניין. בכל הנוגע לפעולות משפטיות תמיד נכון ומומלץ להשקיע מחשבה, לקחת בחשבון את כל ההתרחשויות האפשריות ובניהן גם אפשרות של גירושין. התניה של עזרה או מתנה בהמשך קיום חיים משותפים בין בני הזוג אינה יכולה להיעשות בהנחה שהיא מובנת מאליה לכולם וצריכה להיעשות בצורה ברורה ועדיף כמובן בהסדרה משפטית.
