הרקע לבקשה הינה תביעה רכושית שהגישה האשה באמצעות עו"ד אירית רייכמן כנגד בעלה לבית משפט למשפחה במסגרתה בקשה לצרף שתי נתבעות שהן חברות בע"מ ואשר המבקש, בעלה, הינו בעל מחצית ממניותיהן וכן רשום כמנהל יחיד שלהן. האשה טענה באמצעות עו"ד אירית רייכמן כי הבעל איים לרוקן את החברות מתוכן דבר שיפגע בזכויותיה העתידיות.
בית המשפט קמא נעתר לבקשתה של עו"ד אירית רייכמן והורה על צירופן של החברות במעמד צד אחד.
שופט בית המשפט למשפחה , השופט גרינברגר קבע כי צו עיקול על 50% מנכסי החברות וכן צו מניעה אישי כנגד הבעל עשויים לסייע למניעת הברחת נכסים בכל הנוגע לרכושו של הנתבע. אך , אין להסתפק בצווים אישיים . החברה הינה אישיות משפטית בפני עצמה וביכולתה להתרוקן מנכסיה גם לאחר מתן סעדים אלה . ביכולתה לעשות ברכוש כרצונה תוך שימוש "נבון" של תקנון החברה בלי שהנתבע יצטרך להפר צו בית משפט כלשהו. עו"ד אירית רייכמן מציינת כי בשל החשש להברחת נכסים צירוף החברה כנתבעת הינו כורח המציאות ורק דרכה ניתן יהיה להגיע ישירות לחברה ולתת להוראות שבכוחן לשמור על זכיותיה של האשה בחברה ולברר את היקפן ושווין .
לאור החלטת בית משפט קמא בקשו הבעל והחברות לבטל את ההחלטה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
האשה טענה בבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד אירית רייכמן כי החברות הן למעשה המבקש שהוא בעל השליטה בהן . הפרדת הייצוג היא טקטית בלבד והוא השולט בחברות באמצעות הידע שלו והניסיון הרב שלו . בית המשפט הוסיף ואמר כי ייתכנו מצבים שבן זוג השקיע כספים ניכרים המהווים רכוש משותף של שני בני הזוג ,בחברה, בין שהוא בעל מניות ובין שהוא מנהל בה,חרף שאחזקותיו בה נופלות מ- 50% במצב שכזה עיקול מניותיו לא יועיל.
בית המשפט המחוזי דחה אף הוא את בקשת הבעל והחברות, קיבל את טענותיה של עו"ד אירית רייכמן והשאיר את צירוף החברות להליכים המשפטיים בבית משפט למשפחה על כנן.
