סכסוכי ירושה רבים מתגלעים סביב התנגשות בין האמור בצוואת מנוח מחד, חוק הירושה מאידך לבין האמור בהסכמים אותם ערך המנוח במהלך חייו ביניהם הסכם מייסדים, הסכם ממון, מוטבים בפוליסות ביטוח ועוד.
כך היה במקרה בו הוגשה תובענה ע"י מנהל עזבון להשבת המניות שהיו שייכות למנוח בחברה (מחצית ממניות החברה). מנהל העיזבון טען כי העברת המניות לבעל המניות השני בחברה, לאחר פטירת המנוח, מכוח סעיף בהסכם המייסדים, פסולה ומהווה עסקה בירושה הנוגדת את האמור בחוק הירושה.
במקרה זה, בחברה שהייתה בבעלות המנוח לבין חברה אחרת שהייתה בבעלות המשיב לתובענה, נחתם הסכם מייסדים. בגדר הסכם המייסדים הוסכם על הקמת חברה שלישית אשר תהא בבעלותן השווה והמשותפת של שתי החברות, של המנוח ושל המשיב. באחד מסעיפי הסכם המייסדים נקבע כי במקרה של פטירת אחד מבעלי המניות בחברה המשותפת, תועברנה מניותיו לידי השותף הנותר.
בימה"ש לענייני משפחה דחה את תביעת מנהל העזבון להחזרת המניות לעיזבון המנוח בקובעו כי סעיף בהסכם מייסדים הקובע העברת מניות במקרה של פטירת אחד מבעלי מניות בחברה- אינו נחשב עסקה בירושה.עוד קבע בימה"ש קבע כי הסכם המייסדים הוא פרי כוונתם ויצירתם של המנוח והמשיב במועד הקמת החברה המשותפת ומטרתו הייתה למנוע מצב בו תועברנה מחצית מניות החברה ליורש ע"פ דין או לאדם אחר זולת שניהם.
חשוב לציין כי בימה"ש אף ציין במאמר מוסגר כי כשם שחוק הירושה אינו חל על הסכמי ממון בין בני זוג, ניתן להחיל אנלוגיה זו גם על הסכם המייסדים בין הצדדים במקרה דנן ואף על תשלומים בהתאם לחוזי ביטוח. פסק דין זה, הינו המשך ישיר של המגמה הרווחת בפסיקה כי צוואות יש לפרש בהתאם לכוונת המנוח ולרצונו ותוך כיבוד הסכמים וחוזים אשר המנוח ערך בחייו.
יחד עם זאת ולמען צמצום מחלוקות עתידיות, חשוב לערוך התאמה בין האמור בצוואה מחד, לבין הקבוע בהסכמים בהם נקשר אדם במהלך חייו, לרבות הסכמי מייסדים בחברות, הסכמי ממון ועוד.
האמור בכתבה אינו מהוה יעוץ משפטי.
