כתבה מאת עו"ד ומגשרת מרב רייכמן-שקד
בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה ניכרת בסכוכים בין בני משפחה בכל הקשור לתוקפן של צוואות ונסיבות עריכתן. טענות אשר מועלות לרוב על ידי המתנגדים לצוואה הינן העדר כשרות משפטית של המצווה בעת עריכת הצוואה וחתימת הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת על המצווה.
חשוב לזכור כי כאשר מתמלאות הדרישות הצורניות של עריכת הצוואה, בהתאם להוראות חוק הירושה, קיימת חזקה כי מדובר בצוואה תקפה ועל המתנגד לצוואה מוטל נטל להוכיח את הטענות להתנגדות לצוואה.
אחת הדרכים להוכיח את טענותיו של המתנגד לצוואה הינה על ידי מינוי מומחה אשר ייתן חוות דעת רפואית בדבר כשרותו של המצווה בעת עריכת הצוואה. המומחה נדרש להתייחס בחוות דעתו למסמכים רפואיים שונים של המצווה אשר יכולים להעיד ולשפוך אור על מחלוקות הצדדים בדבר מסוגלותו של המצווה לערוך צוואה.
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נקבע כי על אף מסקנת המומחה בחוות דעתו כי המצווה לא היה כשיר לערוך צוואה, יש לקיים את האמור בצוואת המנוח ולדחות את ההתנגדות לה.
בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע על בסיב חוות הדעת כי אכן המצווה לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה וכי מוטל נטל כבד מאוד על המתנגד לצוואה הטוען לשלילת כשרות, אשר במקרה זה חוות דעת המומחה לא הוכיחה זאת.
הנני סבורה כי מדובר בפסק דין אשר מהווה שינוי בגישת בתי המשפט באשר להתנגדויות לצוואה. במקרה דנן, על אף האמור בחוות דעת המומחה הורה בית המשפט על קיום צוואת המנוח. כלומר, המשקל אשר ניתן לחוות דעת מומחה אינו עוד כפי שנעשה בעבר ובתי המשפט בוחנים את מכלול נסיבות עריכת הצוואה, בנוסף להיבט הרפואי של המצווה.
הכותבת היא עו”ד ומגשרת במשרד אירית רייכמן ושות’, מתמחה בתחום דיני משפחה, ירושה ועסקים משפחתיים. עו”ד מרב רייכמן-שקד חברה בלשכת עורכי הדין משנת 2012, בעלת תואר ראשון במשפטים LL.B מהמרכז הבינתחומי הרצליה IDC, בעלת תואר ראשון במנהל עסקים B.A מהמרכז הבינתחומי הרצליה IDC, ובוגרת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב LL.M.
