בשנים האחרונות ניתן לראות כי בני זוג רבים מפזרים את השקעותיהם הכלכליות במקומות רבים בעולם. אם בעבר, עיקר הרכוש של בני הזוג היה בחשבונות בנק בישראל, בנדל"ן בישראל וכיו"ב, כיום, אנו עדים לרכוש המפוזר במקומות רבים בעולם, והסיבות לכך מגוונות.
מגמה זו מקבלת ביטוי בהליכי גירושין בין בני זוג, כאשר בית משפט לענייני משפחה נדרש להכריע בדבר פירוק שיתוף ואיזון משאבים בין בני זוג, עליו להתמודד עם העובדה כי חלק מהרכוש המשותף של הצדדים נמצא בחו"ל. דוגמה אחת להתמודדות זו, ניתן לראות בפסק דין שניתן על ידי בימ"ש לענייני משפחה בירושלים. במקרה זה, מדובר היה בבני זוג שניהלו הליך גירושין והתעוררה מחלוקת באשר לבעלות של נכס נדל"ן הנמצא בחו"ל. 
האישה טענה כי הנכס הינו בבעלותה המלאה ואילו הבעל טען כי על אף העובדה כי הנכס רשום על שם האישה, בפועל הוא זכאי למחצית הזכויות בנכס הנמצא בחו"ל. הבעל עתר לקבלת סעד הצהרתי מבימ"ש לענייני משפחה הקובע כי הינו בעל מחצית הזכויות בנכס נדל"ן הנמצא בחו"ל וכן ביקש את פירוק השיתוף בו.
בימ"ש לענייני משפחה דחה את טענת הבעל וקבע כי האישה הינה בעלת מלוא הזכויות בנכס הנדל"ן הנמצא בחו"ל. בימ"ש דן בסוגיה וקבע כי הינו מוסמך לקבוע כי הנכס הנמצא בחו"ל הינו בר איזון במסגרת איזון המשאבים בהליך הגירושין בין הצדדים.
פסק דין זה הינו דוגמה לכך שבימ"ש הכירו בסמכותם לדון במסגרת הליכי גירושין בין בני זוג גם בנוגע לנכסים שיש לבני הזוג בחו"ל. בעניין זה, חשוב לדעת כיצד לפנות לבימ"ש למשפחה באשר לנכסים אלו ובאופן שבימ"ש לענייני משפחה אכן יהיה מוסמך לדון ולפסוק בעניין.
