סוגיה מעניינת העוסקת בשאלת תוקפם של מגורים משותפים במשך 33 שנה – האם יש להכיר באישה ובמנוח כידועים בציבור ומכוח זאת להעניק לאישה מחצית מהרכוש והזכויות אשר צבר המנוח.
האישה טענה כי היא והאיש היו בני זוג ידועים בציבור במשך כ-33 שנה, ניהלו משק בית משותף, דירת המגורים שימשה למגוריהם מהיום בו נרכשה ועד למותו של האיש והם חיו כזוג נשוי לכל דבר ועניין.
לפיכך, לאחר שהאיש נפטר, טענה האישה כי היא זכאית לקבל מחצית מכל הכספים והזכויות שהיו שייכות לאיש ושנצברו לאורך 33 שנה.
מנגד, בנו של האיש המנוח טען כי בין אביו והאישה כלל לא התנהל קשר זוגי, אלא אביו נתן לאישה להתגורר בביתו לאורך כל השנים מתוך רגש של חמלה והיווה עבורה בית אומנה. לטענתו האישה ואביו ניהלו חיים נפרדים לחלוטין וישנו בחדרים נפרדים.
בית המשפט דחה את תביעתה של האישה וקבע כי האישה לא הוכיחה שהאיש אכן התכוון לשתף אותה ברכוש לאורך מגורים משותפים של 33 שנה.
בימ"ש קבע כי כאשר ידוע בציבור טוען לשיתוף ברכוש, חובת ההוכחה המוטלת עליו היא כבדה יותר מהחובה המוטלת על בני זוג נשואים. גם אם ייקבע שהם אכן "ידועים ציבור", חזקת השיתוף לא חלה אוטומטית ואין להסיק מכך כי רכוש שנרכש בנפרד, הינו רכוש משותף.
עוד הוסיף בימ"ש, כי הלכת השיתוף בין ידועים בציבור מוגבלת לנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים ומשמשים את הצדדים בחיי היומיום או שנרכשו במשותף.
במקרה זה נקבע כי לא הייתה כוונת שיתוף מצד המנוח ביחס לדירת המגורים. המנוח ביצע באופן מכוון פעולות שונות המעידות על רצונו למנוע שיתוף עם האישה בדירת המגורים: ראשית, המנוח בחר לרשום את הדירה על שם נכדתו ושנית, לאחר רכישת הדירה, המנוח החתים את האישה על מסמך לפיו אין לה זכויות בדירה.
בימ"ש קבע, כי האישה והמנוח התנהלו בהפרדה רכושית מוחלטת, לא היה להם חשבון בנק משותף, הם לא רכשו נכס במשותף ולכן, הלכת השיתוף לא חלה עליהם.
עוד הוסיף וקבע בימ"ש, כי האישה לא הוכיחה שהיא והמנוח אכן היו ידועים בציבור. לצורך קביעה אם בני זוג הם ידועים בציבור, יש להוכיח שני יסודות: קיום חיי משפחה (חיים אינטימיים המושתתים על אהבה, מסירות ונאמנות) וניהול משק בית משותף.
האישה שתיארה מערכת יחסים זוגית לכל דבר ועניין לא ידעה לענות על פרטים בקשר למשפחתו של המנוח, שכל בן זוג מודע אליהם. האישה מעולם לא נכחה באירועים משפחתיים של המנוח או התלוותה אליו בחגים, מעולם לא נסעה עם המנוח לחו"ל, לא הייתה רשומה כאשת קשר של המנוח בטפסי בית החולים.
בימ"ש אף קבע כי האישה לא הוכיחה את טענתה כי הדירה נרכשה על ידי המנוח ומכספו ונרשמה על שמה של נכדת המנוח משיקולים זרים.
לאור האמור בפסק הדין, משרד עורכי דין אירית רייכמן ושות' ממליץ לבני זוג החיים כידועים בציבור, לערוך הסכם לחיים משותפים אשר יסדיר מראש את ענייני הרכוש ביניהם וימנע צורך בהתדיינויות עתידיות בבימ"ש.
